המאמר מיועד למלכה ולמלך שבכל אחד מאיתנו.

לשורש הנשמה שהיא הכתר, לכח האחיזה בחיים מתוך בחירה חופשית מודעת, כבוד נשמתי ואמונה בדרך.


“הכל צפוי והרשות נתונה”  נכתב במסכת אבות ג פרק טו.

אמרתו התבונית והעמוקה של רבי עקיבא מלמדת אותנו על הכח הטמון בחופש הבחירה.

 

אז מה בין קארמה, כבוד נשמתי ובחירה חופשית ואיך זה קשור לסיפור המגילה?

ומדוע הכח הכי חזק הוא הכח הפנימי הצומח מתוכינו, שריר הנשמה הגמיש ביותר שלעולם יפעל לטובתנו העליונה?


בואו ניקח את דמותה של ושתי השנויה במחלוקת, זו שלמדו אותנו לא לאהוב, כפוית הטובה, אותה מורדת שגורשה בבושת פנים מן הארמון. זו שהתבקשה לצעוד לעניי כל כחפץ נוי. “תהיי יפה ותשתקי” רמז לה אחשורוש בסמוי או בגלוי.


האמנם? אמרה ושתי. וכאן מתרחש הטוויסט בעלילה.

האגו הפגוע של אחשורוש יוצא לקרב על הכבוד האבוד והתגובה האימפולסיבית של אגו פגוע מביאה לתוצאה מיידית של שכר ועונש. ושתי מגורשת מהארמון בבושת פנים ובחוסר כל.

האגו הפגוע של אחשורוש הרים את הראש, אך האם נעשתה פה עבודת נשמה? לא ולא זה רק עניין של זמן עד שיצוף הכעס הבא. אותו דפוס מחשבה מקבע שמקורו עמוק ושורשי. אולי מילדות ואולי אף מחיים קודמים. זהו חלק בשורש הנשמה, המבקש התבוננות, הבנה, תיקון והתמרה.


ומה לגבי ושתי?
המלכה המופלאה נמצאת עתה במרכז הסערה, דרמה, קארמה או הקשבה לקול הנשמה, אותה אינטואיציה פנימית שיודעת לקרא בין השורות ולדייק בתשובות לשאלות הכי מורכבות אם רק נותנים לה להיות.


ושתי שלנו ניצבת בצומת דרכים, כל השבילים פתוחים לפניה וקוראים לה לבוא. באיזו דרך תבחר לפסוע?

 

יכולה היתה לבחור  לצעוד על השטיח האדום, הוד והדר חפץ נוי חי ונושם כששהמון מריע וצוהל.  בדרך זו הייתה ושתי משרתת  את רצון בעלה, נשארת מלכה עד הגחמה הבאה. אבל אז כשהמסך ירד וההצגה נגמרה  התקלפו המסכות ונשארה רק אמת אחת.

זו האמת של הנשמה שאין לה מחיר ולא תהילה ולא במה.

אותו  ניצוץ נשמתי טהור ועדין המבקש להתנקות להתעבות ולהתמיר.

אותו שורש המחבר אותנו אל מהות הבריאה אל ההזנה הכי מיטיבה, זה המאפשר לנו את חופש הבחירה. ומתוך האתגר והקושי מותמרים השיעורים הכי עמוקים שמצמיחים בנו חוסן נפשי וכוחות מופלאים לצלוח את האתגר הבא באמונה מלאה ומודעת  שהכל צפוי והרשות נתונה.


ושתי שלנו נאמנה לעצמה, מבינה שאף כתר ותואר לא יקנו את כבוד נשמתה. התחלה חדשה חיכתה לה בחוץ והאור הפנימי, קול הידיעה הנצחי הוא שדלק, ניתב ופילס את הדרך.

קשה ככל שתהיה, הרי זו דרך חדשה.

 

לפחוד מהפחד מפני החדש והלא מוכר זה ברור ומבהיל וללא הפחד לא היינו מגלים את האומץ. אולם לפחוד מהפחד ולבחור לצעוד דרכו ולתוכו למרות ועל אף זהו דחף.

הדחף לאחוז באהבת החיים, הדחף לאהוב את עצמי ללא תנאים, הדחף להאמין שאנחנו ראויים לאהבה שאינה תלויה בדבר וזה מתחיל אצלי ומשתקף אצלך, אצלך ואצל כל השאר. 

מתי נדע לבחור נכון שר אמיר דדון המוכשר ואני אומרת שכל בחירה היא נכונה לאותו הרגע שבו התקבלה.

כי  לבחור נכון זה הכי נכון לטובת העמקת השורשים, השלת מסכות ומסכים, שחרור חסמים ודפוסים מגבילים, שחרור ממחלות קלות כקשות, הזדקפות והקשבה מודעת.

  
חג משריש ושמח

נכתב ע”י – גליה פיליפ – בראי הנשמה – רפואה הוליסטית  של גוף ונפש