האם כל אחת מאיתנו יכולה לרפא את עצמה?

האם כל אדם יכול לרפא את עצמו? אם תשאלו בן-אדם אקראי, תשובתו לשאלה זו תהיה שלילית. הוא יתהה: האם חולה סרטן יכול לרפא את עצמו? האם מי שסובלת ממיגרנה יכולה? ובתחום הנפשי – האם משימה זו אפשרית בעבור אשה הסובלת מפוסט-טראומה או חרדה? אם כן, כיצד? לאוזניים הממוצעות זה נשמע רעיון מופרך.

איני יודע כיצד או מדוע, אבל ניחנתי בידיעה פנימית שאין אלו פני הדברים.

אמנם, תודה לאל, איני חולה בשום מחלה פיזית חמורה או סובל משום מחלה נפשית שפוגעת בתפקוד שלי, ועדיין, חוויתי מספיק חוויות מאתגרות בחיי, ברמה הפיזית והנפשית, בכדי להסיק שיש בידי את הכלים לרפא את עצמי, הן במישור הפיזי והן הנפשי.

לדעתי, אינני לבד בעמדה הזאת. אני מאמין שעוד הרבה אנשים חווים חוויה פנימית דומה – שיש ביכולתם לרפא את עצמם. פסיכיאטר עשוי היה לקטלג זאת כ”אשליה מאנית” (נטיה של אדם לייחס לעצמו כוחות בצורה לא רציונלית). אבל אני סבור שפסיכיאטר כזה היה טועה ומטעה.

“אבל”, הוא יטען להגנתו, “תראה כמה חולים שסבורים שיש ביכולתם לרפא את עצמם, נמנעים מטיפול, ובכך מתדרדר מצבם. זו חייבת להיות אשליה מאנית!”, הוא יפסוק.

אני חושב שאנשים אלו, עליהם הצביע הפסיכיאטר שלנו, זכו, כמוני וכמו רבים לתודעה של ריפוי עצמי. כלומר, הם אוחזים באמנות ומחשבות המחזקות אותם ומרמזות על כוח פנימי עצום. אם כך, מדוע אנשים רבים נכשלים בתהליכי הריפוי העצמי שלהם? מדוע לבסוף, רוב החולים, ללא קשר לתודעה שלהם, נזקקים לטיפול רפואי חיצוני? תשובה אחת, מעשית למדי, תהיה – “משום שכשהם נזכרו לרפא את עצמם כבר היה מאוחר מדי. המחלה הייתה בשלב מתקדם ומקובעת בפיזיולוגיה שלהם. בשלב זה הריפוי מאתגר כבר מדי.”

אני רוצה להציע תשובה נוספת, מהותית יותר: אנשים לא מצליחים לרפא את עצמם משום שהם חסרים את הידע כיצד לרפא את עצמם. תודעה בלבד אינה מספיקה. כדי לרפא את עצמנו עלינו להיות בעלי כלים לריפוי עצמי.

זכיתי ונפצעתי, יום אחד, לפני שלוש שנים, בתאונת קטנוע.

זו הייתה החלקה מינורית ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. הסיעו אותי לאיכילוב והפציעה אובחנה כסדק בפרק כף היד. הפיזיוטרפיסט והמנתח אמרו פה אחד: לנתח ולקבע בברזל. הסדק בנקודה קריטית, טענו. הריפוי ממילא יהיה חלקי, והוסיפו: כאב ישאר וכך גם מוגבלות קטנה. זה בתנאי שתקבע. ללא קיבוע הדברים יראו גרוע בהרבה. מומחה לשברים שבחן את הסדק הסכים איתם בכל מילה.

ומה קרה בפועל? לא שמתי קיבוע והורדתי את הגבס חודש לפני הזמן.

 והיד? היום היא בריאה ושלימה. אין כאב ואין מוגבלות. אני יכול לעשות מתח, עמידת ידיים וכל העולה על רוחי! למעשה, מילים אלו אני כותב באמצעות אותה היד.

בתהליך הריפוי הזה התחלתי לגלות את מנגנון הריפוי שאני מלמד ב”כלים לריפוי עצמי”.

זכיתי.

כבר ציינתי?

לסיכום, אני מאמין שעצם האמונה של האדם בעצמו, שהוא יכול לרפא את עצמו – כבר מגבירה את סיכוייו להרפא. אבל לפעמים אמונה לא מספיקה וצריך גם כלים. בשיטה שפתחתי עובדים גם על תודעה של ריפוי עצמי וגם עם כלים לריפוי עצמי.

 

היסודות התיאורטיים:

א. פסיכולוגיה הומניסטית.

ב. פסיכולוגיה קוגניטיבית.

ג. פסיכותרפיה-אנרגטית.

ד. הטענה האונטולוגית.

 

פסיכולוגיה הומניסטית.

מהו הומניזם? הומניזם זוהי תנועה אינטלקטואלית המאמינה באדם ובסגולותיו, המניחה אותו במרכז ומעלה על נס את הבחירה החופשית שלו. בשנות החמישים, טענו תיאורטיקנים חדשים, אשר יצאו מתוך תנועת הפסיכואנליזה של תלמידי פרויד, שיש מספר שיפורים שצריך להכניס לעולם הטיפולים. הם טענו, לשם דוגמה, שהטיפול צריך להיות ממוקד בלקוח ולא בניתוח של המטפל. עוד טענו, שהאדם נועד להגיע למימוש עצמי ושמטרת הטיפול הינה לעזור למטופל להגיע ליעד זה. מטרה זו עומדת בניגוד למטרת הטיפול הקלאסי של פרויד אשר שמה לה כיעד מצב של איזון (הומאוסטזיס).

התיאורתיקן החשוב, מבחינתי, בתנועה זו, היה קארל רוג’רס. תיאורתיקן נוסף, והמוכר יותר בזכות מדרג הצרכים שלו, הוא אברהם מאסלו. רוג’רס עשה צעד עצום בעולם טיפולי הנפש כאשר שם את המטופלת במרכז ולא את האנליזה של המטפל והדגיש את חשיבות האמפטיה בתהליך הטיפול.

לפי רוג’רס, קבלה בלתי מותנית היא המצב הבריא של האדם ואולי המקביל למצב האיזון של פרויד. ממצב זה את יכולה להתחיל לפעול, להיות עצמך ללא מסכות ולהגיע למימוש עצמי. אולם, הקבלה ללא תנאי אינה המטרה אלא רק האמצעי שממנו ניתן להמשיך להתפתח.

בכלים לריפוי עצמי אני מציע היבט נוסף ומשמעותי לגישה ההומניסטית, לפיה, הלקוחה (מטופלת בשפתו של רוג’רס) מסוגל להעניק לעצמו מרחב של קבלה ללא תנאי ואף יותר מזה: הוא יכול לרפא את עצמו בכוחות עצמו. זהו מרחב חדש בעבור מטופלים. הטענה היא שהידע הנחוץ לאדם לגבי הריפוי של עצמו נמצא בתוכו ולא מחוצה לו.

בכלים לריפוי עצמי לומדים כיצד לעשות זאת.

קשר נוסף הקיים בין הפסיכולוגיה ההומניסטית ל”כלים לריפוי עצמי”, כפי שנרמז קודם, הוא עצם הפשר הניתן למושג “ריפוי” או “הצלחה בטיפול” ב”כלים לריפוי עצמי” אימצתי את המשוואה לפיה ריפוי שווה מימוש עצמי.

רוצה ללמוד על שיטת הרייקי לריפוי וטיפול שלך ושל אחרים? כנסי כאן לפרטים על קורס רייקי

פסגת התהליך הינה החיבור העמוק לעצמנו, חקירת הייעוד ועשייה מתוך גילוי עצמי.

ב. פסיכולוגיה קוגניטיבית.

זרם נוסף שצץ לו בשנות החמישים מתוך הפסיכואנליזה היה הזרם הקוגניטיבי. בשנות השישים זכתה הפסיכולוגיה הקוגניטיבית לעיבוד משופר מאת אהרון ט. בק שנחשב היום לאבי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית (למרות שלא היה הראשון).

לפי בק, האמנות והמחשבות (בלשונו: מבנים קוגניטיביים) של האדם הם אלו שמכתיבים את תפיסתך ואת התנהגותך (או לפחות הן היבט חשוב של עולמך הפסיכולוגי). רוצה להבין למה אדם מדוכא או חרד? אלים או אדיש? כועס או מרצה? בחני את המבנים הקוגניטיביים שלו, קרי, מחשבותיו ואמנותיו, כלפי עצמו וכלפי העולם.

רוצה לסייע לו לרפא את הדפוסים שלו? עזרי לו לאתר את המבנים הקוגניטיביים הלא-תפקודיים (“אמנות מגבילות” בעולם האימון) ולאחר מכן עזרי לו להפנים אמנות אחרות, תפקודיות יותר וריאליות יותר.

לשם דוגמה: מטופלת אשר מאמינה ש”אי אפשר לסמוך על אף אחד” ולכן מראה דפוסים פרנואידים, ניתן ללמד ש”ניתן לתת אמון באנשים סביבי” או “אני יכולה להבחין בין מי שכדאי לתת בו אמון ובין מי שלא, לכן אני מסוגלת להלך בעולם עם יותר ביטחון.”

עצם הפנמת המחשבות החדשות יגרור שינוי נפשי עמוק ומתוך כך גם שינוי התנהגותי.

קל להבחין כיצד שיטות אימון, מנטורינג וניו-אייג’ עושות שימוש בתובנות המבריקות של בק.

זה ניראה פשוט ליישום, אולי אפילו שטחי. זה עשוי גם להיתפס כנאיבי מנקודת מבט פסיכודינמית (השם המודרני לשיטות טיפול מודרניות העושות שימוש בפסיכואנליזה של פרויד). אולם, לסייע למטופלת לעשות שינוי קוגניטיבי זה לא קל בכלל. גם לחולל שינוי כזה בתוכנו דורש העמקה רבה. ב”כלים לריפוי עצמי” את לומדת כלי פשוט ויעיל לעבור בעזרתו את התהליך הקוגניטיבי. כלי שכל אחת יכולה לתרגל בעצמה. זהו כלי שאני מכנה “קידוד אנרגטי” ועליו אדבר בהמשך המאמר.

באמצעות כלי זה, התהליכים הקוגניטיביים שלנו הופכים יעילים ופשוטים יותר.

צעד נוסף, שנעשה ב”כלים לריפוי עצמי” מהפסיכותרפיה של בק, היא שאנו מניחים שחוליים פיזיים גם כן קשורים באמנות לא תפקודיות, ומכאן שניתן לרפא אותם באמצעות תהליך שמערב היבטים קוגניטיביים.

ג. פסיכותרפיה-אנרגטית.

חשבו לרגע על המושג “האנרגיה-הדינמית” או “האנרגיה-הנפשית” של פרויד. פרויד למעשה התייחס אל הנפש במושגים אנרגטיים. למעשה, הוא מניח קשר של זהות בין נפש לאנרגיה. הנפש היא אנרגיה מסוג מסוים כמו שצבע הנקלט ברשתית, הוא אנרגיה מסוג מסוים. כיום, ממשיכי דרכו מכנים את השיטה “פסיכודינמית”. מדוע? משום שהאנרגיה הנפשית היא דינמית (פסיכו=נפש).

למרות היחס של הפסיכולוגיה הקלאסית לנפש במונחים אנרגטיים אף אחד לא מקשר בינה לבין הטיפולים האנרגטיים בגישות הטיפול האלטרנטיבי.

ב”כלים לריפוי עצמי” אנחנו מאמצות את הקשר הזה בין נפש לאנרגיה ואף מהדקים אותו. לא רק אזורים מסוימים בעלי משמעות פסיכו-אנרגטית (פה, פי-טבעת ואזורים גניטליים) אלא כל איבר ואיבר. לכל מועקה או מחלה יש היבט אנרגטי-נפשי וניתן לרפאו באמצעים אנרגטיים-נפשיים אלו.
המושג אנרגיה לפעמים נשאר עמום בעבור אנשים ועשוי להרחיק אותם ממגע עם שיטות ריפוי, על אף יעילותן. ב”כלים לריפוי עצמי” אני עומד על כך שכל משתתפת תחווה את האנרגיה בגופה בצורה ישירה אשר לא משאירה מקום לספקות.

האנרגיה תתעורר בגוף שלכן, באמצעות עירור שאתן מתחילות וקובעות את עוצמתו. באמצעות האנרגיה שאנו מעוררים, אנו מרפאים את גופנו ואת נפשנו. נלמד כיצד להניע את האנרגיה הזאת בגוף, כמו שאנחנו שולטות בתנועה של כל איבר מוטורי אחר בגופנו.

ד. הטענה האונטולוגית.

אונטולוגיה זהו נושא פילוסופי עתיק מתקופת יוון העתיקה. התמקדותו היא בשאלת ה”יש” או ה”מהו שישנו?”.

פילוסופים החוקרים בשאלה זו מבקשים להבין מהם היסודות העומדים בשורש כל התופעות. ארבעת היסודות, אדמה, מים, אש ואוויר, הן דוגמאות ליסודות שנחשבו בעבר כתשובה לשאלת ה”יש”. מזיגות שונות בין היסודות הללו הן אלו שמרכיבות ועומדות בשורש כל התופעות. היום מתייחסים אל ארבעת היסודות כאל מטאפורות בלבד אבל הרמב”ם, למשל, מבין זאת בצורה הפשוטה והפיזיקלית של העניין (משנה תורה, הלכות יסודות התורה, פרק רביעי). כיום תחום זה שמור בעיקר לפיזיקליים שמנסים לפתור את שאלת החומר הקטן ביותר שממנו מורכבים שאר החומרים.

זהו נושא שהעוסקים בו מנסים להבין את המקור ואת המהות של הדברים. גם ל”כלים לריפוי עצמי” יש טענה “ישית” משלה. את הטענה הזאת לקח לי כמה שנים לגלות. בסופו של דבר, זה עלה מתוך חקירה בטלפתיה, כשניסיתי להבין כיצד מעבירים מידע מאדם לאדם. זה עלה שוב בקורס השלישי שעשיתי בריברת’ינג ומספר שקראתי בנושא ושהשלים את התמונה. משם היה עליי רק להדק את ההגדרה ולסגור את הקצוות.

תרגילים מסוימים בקורס הם תוצאה של עיבוד הטענה הזאת לתועלת מעשית (הצלחה פרקטית בעקבות הטענה עשויה להוכיח את אמיתותה).
לפי הבנתי, ישנם שני יסודות המרכיבים את כל התופעות סביבנו והם – אנרגיה ותודעה. את החלק האנרגטי של הטענה כבר הוכיח אינשטיין כאשר חישב את יחס האנרגיה למסה בהשפעת מהירות התנועה של המסה (e=mc2). טענה שאת משמעותה אני מבין כך: כל מסה, כל חומר קשיח בעולמנו, בעצם עשוי מאנרגיה.

היסוד התודעתי ניתן להבנה באמצעות דוגמה מהאופן שבו הקוד הגנטי שלנו משפיע על הביולוגיה שלנו. הביולוגיה שלנו עשויה ממסה, כלומר – היא אנרגיה במקורה. הקוד הגנטי מכתיב לביולוגיה כיצד לפעול. הוא מכתיב את הצורה והתפקיד לאיברים השונים. הקוד הגנטי משמש כספר הנחיות לאנרגיה.

ועכשיו נעבור לכלל: תפקיד התודעה היא לשמש כקוד המכתיב לאנרגיה כיצד לפעול ולהתממש. האנרגיה היא ניטרלית מבחינת התוכן שלה. התודעה היא זו שמגדירה לה את אופיה. אולם, ללא אנרגיה התודעה חסרת מימוש. האנרגיה היא הרכב הגשמי לתודעה המופשטת.
השימוש בשני היסודות הללו, בין אם הן הפתרון לשאלת ה”יש” ובין אם הן רובד נוסף בעולם התופעות, מאפשר לנו להשפיע בצורה ניכרת על עולמנו. במחקר שערכתי על טלפתיה גיליתי שבאמצעות היכולת לקודד אנרגיה מסוימת בתודעה מסוימת אני יכול להעביר מידע לאדם אחר.

כאשר מבקשים להעניק ריפוי אנרגטי, מחשבותיו של המדיום משפיעות על האנרגיה שמועברת. כל מרפא יודע זאת ולכן מרפאים מאוד זהירים במחשבות שלהם בזמן הטיפול. כאשר את כועסת או שמחה זה משפיע על הסביבה כולה. האיכות הרגשית שאת מפיצה מורכבת מתודעה ואנרגיה אשר השילוב ביניהם יוצר את הכעס או השמחה. רגש הינו “אובייקט פיזיקלי” מסוים שהוא תוצאה ישירה של קידוד אנרגיה בתודעה.

ב”כלים לריפוי עצמי” אנחנו לומדות להשתמש בשני היסודות הללו ולהשמיש אותם לצורכי הריפוי העצמי שלנו. לאחר שיודעות כיצד לעשות זאת בשביל ריפוי עצמי, ניתן להרחיב את היריעה וללמוד “טכנולוגיות” נוספות המערבות מיומנות בקידוד אנרגיה בתודעה.

להמשך המאמר כנסי ללינק המצורף כאן

——————————————————————————–

על כותב המאמר: אברהם שמואלי הינו מדריך נשימה מוסמך ב Rebirthing מטעם הארגון העולמי, מטפל מוסמך ב soul-enlightenment-therapy, תלמיד האקדמיה לפסיכולוגיה ולמדעי הקוגניציה. כותב פרוזה ויזם של פרוייקטים בתחום הרוח (חקר ותרגול של טלפתיה, קהילת איחוד (דור) הקריסטל’ס).