הפילטרים מתפזרים על הרצפה. אני אוסף אותם וגוער בעצמי על רשלנותי. עכשיו אני צריך את הסיגריה הזאת אפילו יותר… אני מגלגל את הטבק, מדליק את הקצה ולוקח שאיפה עמוקה. השאיפות העמוקות היחידות שלי ביום זה כשאני מעשן. אבל האוויר שאני שואף לקרבי מביא איתו חנק וגירוי בגרון.

למה אני מעשן? אני שולל את עצמי בפעם המאה. עוד לא חושב על תשובה וכבר מוצץ מהפטמה הבוערת שאיפה עמוקה נוספת.

מדוע זה כך?

למה למרות שאנחנו יודעים כמה סיגריה מזיקה לנו אנחנו עדיין מכורים אליה? למה גם אחרי שהפסקנו ועברנו גמילה, כל כך קשה להתמיד? למה היא תמיד קוראת לנו לשוב לחיקה, ממחוזותיה העשנים?

 

האם כל המאמץ והאשמה הכרוכים בתהליכי הגמילה שלנו הכרחיים?

התשובה היא לא.

אז למה, בכל זאת, עם כל המאמץ הזה, התהליכים שלנו לא מביאים אותנו לתוצאה הרצויה?

העישון נועד להסוות את רגשותינו.

“לדחוק אותם למטה”. לערפל את חושינו הפנימיים. אם הנחה זו נכונה, אזי ברור מדוע גמילה שמתייחסת רק להיבטים פיזיולוגיים ולהרגלים התנהגותיים לא עובדת. חייבת להיות פנייה פנימה בכדי לרפא את דפוסי העישון שלנו. 

חייבת להיות עבודה ריגשית.

במקום לשנות הרגלים, יש לשנות את החיים.

במקום להדחיק רגשות יש להכילם ולבטאם.

תהליך שכזה לא מבטיח שתגמלו תוך חודש ימים. אבל הוא כן מבטיח שתעברו תהליך פנימי, שאם תתמידו בו, הצורך בעישון ידחק החוצה, כך שלא יהיה נחוץ יותר להשרדותכם/ן. התהליך גם אינו פונה רק למעשנים/ות בפועל אלא גם לאלו שכבר הפסיקו אבל עדיין מרגישים/ות את הפיתוי (או שפנו לפיצוי רגשי אחר, כמו אכילה או שתיה). הוא פונה לכל בן-אדם / בת-חוה אשר מוצא/ת את עצמו/ה משתמש/ת בעישון כבמנגנון של “תמיכה רגשית”.

תהליך שכזה מבטיח הצלחה. משום שהוא מגדיר מראש, טוב יותר מתהליכים אחרים, את המטרה, ומשום שכשלון בו אפשרי רק אם לא מתחילים בו.

 

אז מה הם, אם כך, הגורמים הפנימיים שלנו לדפוסי העישון שלנו?

בקורס נחקור ביחד בדיוק את השאלה הזאת. נתמקד בעיקר באמון שאנחנו נותנים בעולם ובהזנה אל מול החשדנות שיש לנו כלפיהם. נייחד זמן ואנרגיה רבים בשאלת האמון והחשדנות שלנו כלפי רגשות.

מה הם מביאים איתם לעולמנו וכיצד ניתן להכילם ולקבלם בצורה נעימה יותר.?

 
מהו הפתרון?

מהו אותו תהליך עומק שעלינו לצעוד בו בדרכנו לריפוי?

לקבל את הרגשות שלנו. ללמוד כיצד להכיל ולבטא אותן. מדוע רגש זה דבר מפחיד? אילו מתנות הוא נותן או עשוי לתת לנו בחיינו?

לבחון בחיינו מה צורם ותוקע. מה ביכולתנו לעשות כדי לפתוח (או לצמצם) את חיינו, כך שיתאימו יותר למאוויינו הפנימיים והמהותיים.

למפות את המחשבות שלנו בכל הנוגע לאמון וחשדנות. מתי ומדוע אנחנו מביעים/ות חשדנות ללא סיבה? מתי ואיך אנחנו יכולים/ות להביע יותר אמון בחיינו?

 

אתגר הנשימה.

באמצעות הנשימה ניתן להחליף את מנגנון העישון במנגנון בריא יותר, לגוף ולנפש. הנשימה מבטאת את דחף החיים. היא מקור ראשוני לאנרגיה וככזאת מעלה את רמת החיוניים שלנו. הנשימה תעזור לנו בתהליך ותרתום את תת-המודע שלנו שיעבוד לצדנו.

נכתב על ידי: אברהם שמואלי – מדריך נשימה מוסמך בRebirthing  מטעם הארגון העולמי, מטפל אנרגטי ומתקשר בשיטתו של המתקשר אביעד דווידוביץ’ ותלמיד האקדמיה לפסיכולוגיה ומדעי הקוגניציה. ייסדתי מספר פרויקטים: חקר הטלפתיה, פסטיבל “איחוד הקריסטלים!” ופיתוח שיטה לריפוי עצמי בנשימה (C.E.T: cognitive-energetic therapy).

מאמין ב”אדם-חדש” המבצבץ מתוך האנושות. ריפוי עצמי הינו רק אחד ממאפייניו של “אדם-חדש” זה. ייעודי בחיים, הינו קידום ופיתוח יכולותיו של האדם-החדש.

 לפרטים נוספים והרשמה >>>> https://plando.co.il/self_services/group_register?ak=214fe968621dc05e82422a1730dfdb9a&group=51024